מעול למנעול- להיפתח לתרבות פדגוגית מתוקשבת

מאמרון מאת ענת ניר ומירה פרישמן

מתוך המאמר: הוראה מתוקשבת-דרך חיים או מעמסה למורה? מאת תמר ענבל-שמיר, יעל קלי

על פניו נראה, כי המחשב הזמין הפך לחלק בלתי נפרד בתרבות הפדגוגית העכשווית. אולם במחקר שבוצע בקרב שתי קבוצות קצה של מורים ביחס לשילוב המחשב בהוראה על-פי הגישה הקונסטרוקטיבית-חברתית הראה שקיימים ביניהם פערים בתרבות התקשוב הפדגוגית.
הספרות המחקרית מראה כי שימוש מושכל בתקשוב בהוראה עשוי לתמוך בלמידה משמעותית ולהוות מנוף להתמודדות של המורה עם נושאים דידקטיים תוכניים וארגוניים( ; Dori,Tal &Peled, 2002 ; Kali &Linn, in-press Linn, Davis& Bell ,2004 ).
החזון הוא כי הטכנולוגיה תעמוד לרשות הפדגוגיה ( ( Salomon, 2000ותספק כלים אינטראקטיביים ושיתופיים

( ; Rochelle et-al; 2000 Nachmias 2002 & Mioduser).
במאמר "הוראה מתוקשבת – דרך חיים או מעמסה למורה?" נדגמו שתי קבוצות מורים המייצגות קצוות בהוראה מתוקשבת: מורים שמתחילים דרכם בשימושי תקשוב, ומורים שנחשבים ל"מובילי תקשוב".
המחקר בדק את מאפייני שתי קבוצות המורים ביחס ליישום של תיאוריות קונסטרוקטיביות-חברתיות בפעילויות מתוקשבות שמורים מפתחים, ואת ההבדלים ביניהם. כמו כן נבדק הקשר ואיכותו ביחס לתפיסות המורים השונות לבין עשייתם המתוקשבת.
ניכר כי המורים המובילים עושים שימוש יומיומי בהוראה המתוקשבת ומשתמשים בו לדיאלוג שוטף עם התלמידים. לעומתם המורים המתחילים רואים בתקשוב עול נוסף שאינו מתוגמל כלל, ולכן מצמצמים את הדיאלוג המתוקשב למרחב הזמן והמקום של הכיתה.
מהמלצות המחקר עולה כי למרות הפערים שנתגלעו בין שתי הקבוצות ניתן למצוא ערכים נמוכים במימד של "למידה שיתופית" בשתי הקבוצות, מרכיב חיוני בטיפוח תרבות פדגוגית מתוקשבת. המלצת החוקרות היא להתבסס על אימוץ הגישה שהעלו קוליסון וחבריו Collison et-al; 2000) ) שבה המורה משנה את תפקידו מהוראה ממוקדת מורה להוראה ממוקדת תלמיד.
כמדריכות פדגוגיות בחינוך הקדם-יסודי והעל-היסודי אנו מקיימות מסגרות למידה שיתופיות בהן חולקים מורים וגננות ידע מקצועי חדש עם מידה רבה של למידה שיתופית. לפיכך, הקושי הוא לא רק בשיתוף, אלא באופן, באיכות ובמשך הזמן שהוא מתבצע. אנו סבורות ששימוש בטכנולוגיה העכשווית עשוי לשדרג את רמת השיתוף בין הלומדים הן מבחינה ארגונית והן מבחינה תוכנית והן מבחינת הבניית הידע במסגרות הלמידה מעבר לזמן ולמקום. אך קיים חוסר ידע בסיסי ביישומי מחשב והאינטרנט בחלק מציבור המחנכים- מה שמעכב את התפתחות הלמידה השיתופית. יתרה מכך, הוראה מסוג זה דורשת מחויבות וזמינות מעבר לשעות ההוראה המקובלות, ומהווה עול נוסף על המחנך, שאינו מתוגמל כלל ועיקר.
אנו תומכות בגישתו של קוליסון וחבריו, ואף נוהגות בגישה זו הלכה למעשה.
לדעתנו יש להנחיל וליישם את מהפיכת תרבות התקשוב הפדגוגית ברמה הארגונית והמערכתית, כך שתחלחל באופן ברור וקבוע אל השדה. ביום שבו הגופים העוסקים בחינוך הפורמלי יחברו יחדיו לחשיבה קונסטרוקטיבית-חברתית- טכנולוגית אז יתחיל הדיאלוג שיפרוץ את גבולות המרחב והזמן.